ילד נכה 

אין שברון לב גדול מילד נכה. כשילד, נולד (ועוד קודם) חרדים הוריו לשמוע מהרופאים ש"הכל בסדר" – ברוב המקרים – במזל טוב, אכן כך, וכשלא?:
בחוק הביטוח הלאומי שהוא חוק סוציאלי טוב ומיטיב – פרק הדן בילד נכה. החוק הכיר בערך החברתי / כלכלי של הצורך בתמיכה כלכלית לילד נכה באשר נכותו כרוכה בעלויות הטיפול בו.

בחוק מוגדר (כללית) ילד נכה כמי שעד גיל 18 זקוק להשגחה מתמדת בשל ליקוי או שתלוי בעזרת הזולת הרבה יותר מבני גילו, או שזקוק לטיפול רפואי מיוחד וגם נכי שמיעה, ראיה, ופיגור שכלי או התפתחותי.

החלוקה הבסיסית היא: מחד "השגחה מתמדת או תלות בעזרת הזולת" – כשהבחינה השגרתית היא סדר יום ואורח חיים של ילד רגיל, והילד הנכה לעומתו, והקריטריון לעזרת הזולת = הרבה יותר מילד בן גילו, הקטגוריה השניה היא בעלי לקות מולדת או התפתחותית (כגון אוטיזם, תסמונת דאון, שיתוק מוחין או מום קשה מלידה) לקויות ראיה או שמיעה, והלוקים במחלות המחייבות טיפול רפואי מיוחד (כגון גושה, סיסטיק פיברוזיס, דלקת פרקים, אסטמה, אנמיה חרמשית, כשל כלייתי, מעי דלקתי, מחלות נפש, לוקמיה וכו').

כשקיים אחד מהמצבים לעיל ומוגשת תביעה לקצבת ילד נכה לביטוח הלאומי, הנכות הנקבעת, בדרך כלל, זמנית – לשנה/שנתיים עד הערכה מחודשת. לאחרונה הועברה הוראת מנכ"לית הביטוח הלאומי שבמקרה שמדובר במצבים רפואיים שאינם "בני שיפור" כגון מחלות כרוניות או מומים קבועים שוב אין צורך לשוב ולבדוק את הילד הנכה כל פרק זמן.

שיעור הקצבה דומה לזו הניתנת בנכות כללית והיא 2,000 – 2,400 ש"ח לחודש.
מימוש הזכות כרוך בהוכחת המצב הרפואי והצרכים הנובעים ממנו ומחייבת לעתים קרובות היעזרות במומחים רפואיים מתחומי הליקוי.

עזרה מקצועית –תמנע מפח נפש מהורים שזקוקים לאותה תמיכה כלכלית למטרת הטיפול בילד הנכה – המעמסה בטיפול היומיומי בילד הפגוע ממילא מכלה כוחות. ההתמודדות עם התביעה בביטוח הלאומי, למימוש הזכות החיונית הזו – היא קשה, ורצוי על כן שלא לנסות לעשות זאת לבד.
הקיצבה לילד נכה אינה מרפאת את הליקוי ואין בה לספק מזור ומרפא לילד הנכה – ואולם יש בה להקל במעט על הלחץ הכלכלי שהנכות גורמת ולשפר במעט את איכות חייו, ואם הצלחנו בכך – דיינו.

ע. שילוני, עו"ד